משם ומכאן רק עונות נולדות מחדש. נלך בלילות נישן בימים, נרקוד על קוצים. האביר בשריון החלוד כמו בקר בארץ אריות. הגביהו את קורת הגג - נגרים, זהו ביקורו של התליין.

לאן ומאן, בין המתים ובין החיים, כבר ארץ נושבת, מנענעת עץ- האדמה ללא צל. איש הקציר צועק שומרים!שומרים! אלה מפסידנים יפים. בדרך לא סלולה יש גופה אחת יותר מידי, בורא התמונות טעה- זו תזמורת על תנאי, פטפוטי צבע ודיי.

לך אל גופותיך הפזורים, אל סוחרי המוות, שאל את האבק- זוהי מנוחה נכונה. בחצרות ירח אמת מארץ תצמח, מסע אל קצה הלילה יביא איתו מלפפונים חמוצים משוקולדה. תראי מה הבאתי לך אמא, חלב ותפוז דם, מעט שמש במים קרים, ילקוט עתי לבעיות הזמן וחלקים חלופיים.

עם בוא הזיכרון יגיע נהר השכחה, ההפלגה שנדחתה והספינה שניצחה.

היום אני אינני, יריב בלתי נראה, מיניאטורה היסטורית, עץ שלבו רך, טרגדיה קטנה. מצב האדם לאור פרשת בראשית בנתיבי הבריחה בונה ארמונות בכפית .

מאגם הרקיע, ללא שחר, יסורי אדם, לא אלף ולא לילה.

אין מקום בטוח, דגים מתים ביפו בלי שיבה יפה. נלבש את חליפת הלא נורא, את מסכת החוכמה אין עוד כובעים למכירה ,זו אדמה חולה.

והיה ותגיע לזקנה, לכלא בלי סוגר, העולם יהיה לבית עלמין והשלג בו שחור ומר. בני חורין בנתיבי בריחה ירוצו בדרך למכורה, טורפים של קיץ יחפשו נקמה בנתיבי ההתנגשות במסע האימה. עת לקרוע עת לתפור עת לקרוע מעשה שאין לו סוף. אם המזל יגיע אמא צריך להזמין אותו לשבת.

(הטקסט נכתב כולו מכותרות של ספרים מקטלוג ספרייית מעלה החמישה)