לאה בת 98 אמרה שמספיק חוט אחד, היא הסתכלה על החולצה שלה שרקומה כולה בפרחים אדומים, מאחד הפרחים נפרם חוט אחד, היא הסתכלה עליו, החזיקה אותו בידיים רועדות ואמרה שמספיק חוט אחד בשביל לא להיות אבודה "כמו באוטובוס" היא המשיכה, יש חוטים צהובים מהתקרה אם תחזיקי בהם לא תפלי. הם מספיקים בשביל שלא תפלי.

הגעתי אליהם לדבר איתם על פחד, חשבתי שאולי הם יגלו לי משהו שאני עוד לא יודעת וישנה את הכל. חיכיתי להם מחוץ לחדר האוכל. לידי ישבו שתי מטפלות פיליפיניות עם הפלאפון שלהן, דרך הזכוכיות ראיתי אולם מלא בשולחנות מרובעים ומסביב כל שולחן יושבים ארבעה-חמישה מבוגרים כפופים, אחד לוגם תה, אחד קפה, חלקם ההליכון לידם, חלקם בלון חמצן, חלקן מאופרות ומטופחות, חלקם עם מגבעות, מסביבם מתרוצצות נשים עם סינורי פלסטיק לבנים וכפפות כחולות וכמו מלצריות מחוייכות ביותר מוזגות שתיה חמה, מביאות מנה שנייה וכשמתנגן שיר שמח ברקע הן מתחילות לרקוד ולרגע נהפכות לצוות בידור.  הסתכלתי עליהם דרך הזכוכית, חלק מהיושבים משתפים פעולה ושותפים לשמחה ומניפים (כמה שהם יכולים) את הידיים באוויר וחלקם ממשיכים עם הדייסה  ואז התחיל שיר של אילנית  'הנה ימים באים' בו היא חוזרת שוב ושוב על המשפט 'אני רוצה לחיות', והזקנים רוקדים בקושי ולידם המלצריות (שאינן באמת מלצריות) מפזזות לידם ושרות בקולי קולות ,אני רוצה לחיות', 'אני רוצה לחיות' זו הייתה כמו סצנה בהזמנה. 

 לחדר האוכל נכנס קשיש נמוך שלבש את החולצה הכתומה שלו הפוך, אחת הפיליפיניות שחיכתה בחוץ באה אליו עם חיוך אוהב להחליף לו צד בחולצה , הוא הרים ידיים למעלה והתגלה גוף רך ועדין ועייף והיא הפשיטה והלבישה והוא לחש לה תודה. ישבתי ולרגע דמיינתי את כל אותם מבוגרים בני שמונים נהפכים לרגע לילדים, יושבים על הכיסא מחכים שיגישו להם דייסה. כמה מוזר. 

הביאו לי מדונה להציג את עצמי וכיאה לילדים לא היה להם הרבה ריכוז  גם להקשיב לי וגם לאכול את הדייסה. אמרתי כל מיני דברים, נלחצתי. מלחיץ לדבר מול קהל לא קשוב . בסוף בשביל לתפוס את תשומת ליבם (אחריי ששמתי לב לכמות הכיפות ולמגיני הדוד מסביב)  סיפרתי להם שרוב החברים שלי עוזבים עכשיו את הארץ ושזה מפחיד אותי.

כשיצאתי מהחדר אוכל תפס אותי ביד איש מבוגר,עם כף יד רכה רכה, סימן לי להתכופף אליו ואז לחש לי באוזן "חמודלה הפחדנים עוזבים" וטפח לי על השכם, כאילו שיבח אותי שאני עדיין כאן.

וככה יום אחריי באתי לדבר איתם על פחד.

שלום

אני באתי לדבר איתכם על פחד

בוא נישב במעגל

נעשה מעגל פחדים

כל אחד בתורו יגיד מה הפחד שלו